<h1>סימני התרומה לסימנים ע"ד—ע"ו</h1>
<h2>דף ק.</h2>
אפרש ג' דברים שהחכם הבא להורות צריך להיות נבון ונזהר בהם. כשהחכם בא לבטל איסור שנפל לקדירה או כלי של איסור שנתחב בקדירה ע"י ס' צריך לו לחקור אם נתנו בו מים לאחר שהיה האיסור בקדירה דפעמים שבקדירה או במחבת לא היה מים כל כך בהם מתחלה כמו שיש עתה בשעה שבא להורות ומתחלה כשלא היה רק מעט מים הכל נאסר. ועוד כשהחכם בא להתיר תבשיל שהיה בכלי של איסור ורוצה להתיר תבשיל בשביל כלי שלא עשו בו איסור מעת לעת או פעמים כבר יש שבוע שצריך לחקור אם בכלי הוחמו המים לבדן בתוך מעת לעת שעשו בו האיסור דכך שוה המים לבדן כמו האיסור עצמו דכל המים נעשו נבלה כיון שלא היה בהם ששים לבטל פליטת הכלי דבדידיה משערי' וחזרו ונבלעו אבל היתר בהיתר אין הדין כן כמו בשר בכלי של חלב או חלב בכלי של בשר דאם הכלי אינו בן יומו הכל מותר אע"פ שעשו בו המים חמין לעולם לפי שכל המים אין להם דין פליטה מן הכלי שהרי הן היתר וכי חזרו ונבלעו בכלי לא נבלע רק מעט מן הבשר שנפלט מן הכלי או מן החלב המעורב במים שהרי עשר ידות חזרו ונבלעו המים שהן היתר יותר משחזר ונבלע מן הכלי הפליטה של כלי דדוקא באיסור אמרי' חתיכה עצמה נעשית נבלה שכל המים קרויים איסור. ועוד יש לו להתיר משום נותן טעם בר נותן טעם ואפי' נאמר דוקא דגים שעלו בקערה מותר אבל נתבשלו לא. הכא איכא שלשה נותני טעם של היתר. הראשון נכנס בכלי ומשם למים ומן המים חוזר ונבלע בכלי הרי שלשה וכ"ש אם הוחמו המים הרבה פעמים דאיכא נותני טעם הרבה ומותר. ועוד כשהחכם בא להורות ולהתיר מטעם ספק ספיקא שכך הלכה כדאמר שמואל פרק התערובות (זבחים ע"ד ע"א) ספק ספיקא מותר ולא כשאר איסורין. וכן בפרק קמא (ט' ע"א) דכתובות האומר פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו. ופריך ספק ספיקא הוא כו' לא צריכא לאשת כהן. וכן פרק ארבעה אבות (ב"ק י"א ע"א) מאי קא משמע לן אין מקצת שליא בלא ולד תנינא שליא שיצתה מקצתה אסורה באכילה אפי' מה שבפנים פי' דאם יש מקצת שליא בלא ולד אמאי אסורה באכילה ה"ל ספק ספיקא וכן רבו' בתלמוד. ועתה יזהר החכם שלא יתיר כשספק הראשון אסור דאורייתא והוא בריה או אף דבר שבמנין או חתיכה עצמה ראויה להתכבד בו ונתערב באחרים הכל אסור ואפי' באלף לא בטיל כמו אלו נתערב ודאי של איסור שהרי מקודם שנתערב נמי הוי שם מספק דאורייתא אסור וחייב עליו אשם תלוי אי הוי שייך בה כרת בודאי אסור. וכן מפ' מורי רבינו יצחק בר רב שמואל ההיא דריש ביצה (ג' ע"א) ספק ביצה טריפה אסורה ואי נתערבה באלף לא בטיל וכולן אסורות. ורבינו יעקב מפרש דנתערבה קאי אודאי דאלו אספק טריפה אמאי אסורות הוה ליה ס"ס ולא אשכחן תנא דאמר אסורות אלא ר"י פרק התערובות ואמר דשמואל סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ולכך או' ר' יעקב דלא גרסי ליה ואחרות באחרות לא במשנת כל הצלמים ולא במס' ערלה מדלא משכח אלא ר' יהודה. ומורי רבינו מפרש דנתערבה קאי שפיר אספיקא דכיון דמן התורה אסורה ושייך בה אשם תלוי בוודאי אי הוה ביה כרת. לכך כי נתערבה הוי חד ספיקא ואפי' באלף לא בטיל הילכך תרנגולת או בהמה או ביצה והן ספק טרפה או חתיכה שנאסרה מספק או אם הן כולן אסורות ונתערבו עם אחת של היתר כיוצא בהם דהשתא כל אחד ואחד הוי ספיקא דאורייתא כיון שלא נתערבו ברוב אם הספיקא נתערבה באלף כולן אסורות כדין דבר שבמנין דלא בטיל כמו אם נתערב ודאי של איסור אבל אי האסורין בודאי נתערבו מתחלה בשנים דהשתא מותרין הכל מן התורה מטעם רוב אבל מדרבנן אסורין משום דהוי דבר שבמנין אם נפל אחד מאותו התערובת ברוב הכל מותר מטעם ס"ס כמו מריבוא לריבוא או ס"ס שהכל בגוף הדבר בלא התערובות נמי מותר. אבל חתיכה שנאסרה מחמת בשר בחלב ונתערבה באלף הכל אסור כדתנן פרק בתרא דע"ז שהאוכל כזית ממנה לוקה אבל חתיכה שנבלעה מאיסור אחר ואין בה ששים לבטל הבלוע הדין נותן שאם נתערבה באחרות אפי' בב' הכל מותר דאינה קרויה דבר שבמנין חשוב דהאוכל ממנה כזית אינו לוקה עד שיאכל ממנו כל כך שאכל מן הבלוע כזית וכיון שאין איסור רק הבלוע הלא הנבלע אינו דבר שבמניין ואסור בכל שהו. [התרומה סימנים ע"ד—ע"ו]. דין תרנגולת שהיא ספק טריפה דאורייתא או ביצה ספק טריפה או חתיכה של בשר (מחלב) [בחלב] מספק וכיוצא (כאלו) [באלו] שהם דבר שבמנין ויש בהן ספק ונתערבו אפילו באלף כולן אסורי' כאלו נתערב ודאי של איסורי' ואינו קרוי ספק ספיקא כיון שהספק הראשון הוי ספיקא דאורייתא וגם הוי דבר שבמנין והכי מיישב מורי רבינו ההיא דנתערבה באלף כולן אסורות דקאי שפיר אספק ביצה דאיירי לעיל התם בברייתא. דין חכם הבא להתיר על ידי ששים קדירה שנתחב בה כף איסור שצריך לחקור ולישאל אם נתנו מים בקדירה לאחר שהיה האיסור בקדירה. דין חכם הבא להתיר כלי ע"י שלא היה בן יומו צריך לחקור ולישאל אם היה בו אפילו מים רותחין בינתים דכך שוה כאיסור עצמו.
